הודו - בין גלגול נשמות למהפיכת ההייטק 

הודו היא ארץ והיא תרבות.

התרבות, אשר מבוססת על הדת ההינדואיסטית, רואה את העולם כמערכת שיש בה ישויות רבות: צמחים, בעלי חיים ואף אלים, הרבה אלים: וישנו, קאלי, אינדרה, שיוה, לאקשמי, ברהמה, גנש ועוד. כל אלה הם חלק מהכוח החי הפועם ביקום, האטמן, ישנו האטמן הגדול הפועם ביקום ומולו בכל יצור חי קיים האטמן הקטן הפנימי שבו. כולם כפופים לחוקיות של היקום, כל דבר חי ומתכלה, גלגל סובב ביקום, מה שנמצא כעת למעלה יכול מחר לרדת, מה שחי כעת נמצא במצב זמני ומחר צפוי למות. אף אחד לא מתגבר על הגורל שלו, לכל אחד יש תפקיד, לכל אחד יש דהרמה, גם האדם וגם האל.

זאת מערכת שיש לה חוקיות שכולם כפופים לה, כולל האלים, בניגוד ליהדות הם לא כל יכולים והם כפופים לחוק היקום. האלים מחוייבים לדאוג לעולם וליצורים שבו והם נמצאים בקשר גומלין עם העולם, האנשים המודעים לכך משקיעים בקשר עם האלים, הם סוגדים להם, שרים להם שירים, מקריבים להם קרבנות ומגישים להם מזון ומתנות על מנת לשדל אותם לסייע להם, ואם האל לא נענה למתנות יכול האדם למאוס בו ולעבור לסגוד לאל אחר, אל נדיב יותר ומשתף פעולה.

על פי המערכת הזאת, בה כל דבר נוצר, מתקיים ובא אל כליונו, מתקיימת התרבות ההודית והיא מנהלת את חייהם של מאות מליוני אנשים, כולל את חיי העסקים בהודו. בעולם העסקים הדברים מקבלים מעטה בינלאומי, מי שמגיע אל משרדי חברות התוכנה ההודיות בבנגלור יפגוש מהנדסים ואנשי מכירות בחליפות ועניבות, פה ושם יפגשו אישה בסארי או גבר עם טורבאן, אך הרוב מופיעים בלבוש מערבי לחלוטין. אל תתנו לזה להטעות אתכם, לא את הכל ניתן לראות במבט ראשון. מאחורי המעטה החיצוני ממשיכים אנשי הודו לחשוב ולפעול מתוך התרבות ההודית היחודית.

שלושה אלים ראשיים אחראיים על הגלגל של הקיום: וישנו, שיוה וברהמה המחלקים ביניהם את התפקידים של יצירה, של קיום ושל הרס, כי שלושת אלה הם גורלו של כל דבר בעולמנו. לאחר שמסתיימת עבודת הבריאה מתחיל שלב הקיום ובבסתיימו מגיע שלב ההרס, ואחריו שוב שלב הבריאה וחוזר חלילה. כך גם חיי האדם: הוא נולד, הוא חי את חייו מילדות ועד זיקנה, ובבוא תורו הוא מתכלה, הוא מת ואז הוא נולד מחדש וחוזר חלילה. גלגול נשמות.

הדברים קשורים זה לזה במעגליות, ולכן כאשר נולד אדם הוא נושא עימו את תוצאת חייו הקודמים לפני שמת ונולד, הוא אחראי להם, הם הקארמה שלו. האופן והמקום בו נולד הם תולדה של המידה בה הגשים את יעודו בחייו הקודמים, ככל שחייו קשים יותר זה מעיד על חיים קודמים פחות אחראיים, חיים שבהם לא פעל על פי יעודו אלא על פי דחפיו. האדם נע בין המשיכה אל טבעו האמיתי לבין דחפים ארציים המרחיקים אותו מכך, אך מה הוא היעוד שלו?

היות ולכל יצור חי האטמן הקטן שבו, הכוח החי הפועם בו, נמשך כל אחד מאיתנו להתמזג עם האטמן הגדול והכללי של היקום, של העולם, להתמזג עם הברהמה (שהוא גם שמו של אל, לא להתבלבל). הדרך להתקרב אליו ולהתמזג איתו היא על ידי מבט פנימה, על ידי התרחקות מתמדת מפיתויים והתכוונות אל החלק המואר החי הפנימי. ניתן להתקרב אליו על ידי דאגה לחלשים שבחברה, מעשי צדקה ועזרה לחלשים בהם האדם שם את עצמו הצידה למען האחר. ניתן להתקרב אל האטמן הגדול על ידי התגברות על הגוף, על ידי סיגופים וסבל והימנעות מהנאות העולם הזה, שיש מי שלוקח אותם רחוק עד כדי נתינת כל רכושו לצדקה, חיים בחוסר כול, שכיבה על מיטת מסמרים, חשיפה לתנאי סביבתיים קשים ועוד, העיקר להתגבר על הגוף שהוא קליפה החוצצת בין האטמן הקטן שבפנים לאטמן הגדול שמחוץ לנו.

כל אלה לא מאפינים כאמור רק את הפאקיר והקדוש המתבודד אלא הם נחלתם של מרבית תושבי הודו כולל עולם העסקים בהודו, מי יותר ומי פחות. ההודי שעובד בחברת מיקור חוץ ומקבל תנאים טובים ומשכורת גבוהה עושה זאת כי בכסף אין כל דבר רע או מלוכלך, הכסף חיוני על מנת לכלכל את משפחתו ואותו, על מנת שיוכל מתוכו לתרום לצדקה, על מנת לנהל את חייו. ההודי, כמו כל אדם אחר בעולם, מוצא עצמו נמשך אל ההנאות שהכסף יכול לקנות, אך לצד זאת התרבות שלו תפנה את תשומת ליבו לדברים אחרים. חברת טאטה, הקונצרן הגדול בהודו, מקדישה אחוז גבוה מהכנסותיה כל שנה למפעלי צדקה, ראווי קרישנן, איל נדל"ן הודי גדול, משקיע חלק גדול מהכנסותיו בבניית מקדשים לאלים לשימוש כלל האוכלוסיה ולפרוייקטים למען הקהילה, והכריז כי האידיאל שלו הוא למות בחוסר כל, להמשיך הלאה אל הגלגול הבא שלו כפי שנולד אל העולם הזה.

בכלל בתחום של תרבויות ועסקים חשוב להכיר את התרבות המקומית, בהודו זה חשוב במיוחד. מי שמצפה שההודי המצוי יפעל ויחשוב כמו אדם מערבי, רק בגלל שהוא עובד בחברה בינלאומית ומקבל משכורת גבוהה, מחמיץ דבר חשוב, ואנשי עסקים זרים שלא מבינים זאת נכשלים לא פעם בעסקיהם בהודו. בהודו חשוב להתאים את ניהול העובדים ואת עשיית העסקים אל תורת החשיבה הזאת, לכבד אותה, לתת לה מקום, לקחת אותה בחשבון. יש לכך משמעות אנושית ויש לכך משמעות כלכלית.